#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלז. שני שטרות היוצאים ביום אחד מה דינם ומדוע? 	"רב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני. וכתבו התוס' (ד""ה רב) שבכתובות איכא לישנא דרב כר""מ דאמר עדי חתימה כרתי ולכך יחלוקו אפי' איכא עדי מסירה שנמסר לאחד קודם כיון שמתוך החתימה אין ניכר מי קודם. ואיכא לישנא דרב כר""א דאמר עדי מסירה כרתי וס""ל לרב דחלוקה עדיפא [כיון שע""י כך בעל הממון בודאי יקבל חלק מהממון[.<br>ושמואל דאמר שודא דדייני היינו כר""א דאמר עדי מסירה כרתי. ובפירוש שודא דדייני כתב רשב""ם לאותו שיהא נוטה לב הדיינים שהיה הנותן אוהבו או קרובו יותר דודאי לההוא גמר ואקני, לו יתנו את הקרקע. ולפי' ר""ת יתנו למי שירצה הדיין ליתן. והטעם לעשות שודא הוא דשמא עתה זכה בעל הקרקע בשלו. אבל כשאתה אומר יחלוקו בודאי אחד נטל החצי שלא כדין."	בבא בתרא לה. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קלט. תני רבי חייא גזלן של רבים לאו שמיה גזלן. על מי נאמר ומה פירוש לא שמיה גזלן? 	"נהרדעי סברי דמיירי בגזל משנים החלוקים בדבר, זה אומר שלי הוא וזה אומר שלי, לאו שמיה גזלן לכופו בדיינים להוציא מידו מה שגזל. רב אשי אמר לעולם גזלן של רבים שמיה גזלן, ומאי לא שמיה גזלן דקאמר רבי חייא, לא להקל עליו בא לפטרו מלשלם אלא להחמיר עליו ולומר שלא ניתן לחשבון.<br>ובפירוש גזלן של רבים לרב אשי נאמרו שלשה פירושים:<br>א. רשב""ם פירש דמיירי בגזלן משנים החלוקים <sup>עח</sup> וכנ""ל,וגם במוכר במדה שאינה ישרה לרבים.<br>ב. התוס' (ד""ה דתני) הביאו פירוש הקונטרס דמיירי רק במוכר במדה שאינה ישרה לרבים,שאף שיכול לעשות צרכי רבים אינה השבה מעלייתא.<br>ג. והתוס' עצמם פירשו דמיירי בגזל מחמשה בני אדם וכר""ע דלא סגי בהשבה אחת כמו לשאר<br>גזלן עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>עח.  ובטו ר  (חו""מ סי' קלט)  כתב שהרא""ש כתב כרשב""ם. וברא""ש  (סי' כג)  כתב שאינו יוצא ידי הישבון עד שישיב לכל אחד ואחד. ולפי""ז מש""כ הרשב""ם שמו ציאים מידו ומעמידים אותה בפני השנים הראשונים, הכונה למה שיחייבוהו הב""ד.</span>"	בבא בתרא לה: ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קמ. האומר גזלת שדי והגביה סל מפירות קרקע זו על כתפיו של המחזיק האם נאמן במיגו דאי בעי אמר לפירות הורדתיך ומדוע? 	כתבו התוס' שאינו נאמן, דהוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי כיון דדלי ליה צנא דפירי מודה שהיו הפירות שלו, ועוד שאינו רוצה לטעון לפירות הורדתיך אלא תובע הקרקע והפירות.	בבא בתרא תוס' לה:		
